היום מציינים את יום המורה, יום הכרת תודה לכל המורים שלנו במהלך החיים. מנהג שקיים בכל העולם בכדי לכבד ולהעריך את אותם אנשים שהשפיע עלינו ועל הבחירות שלנו במהלך החיים. לא חשבתי על זה יותר מידי, אך השנה עשיתי כמה בחירות ששינו את מסלול חיי והבנתי כי גם אני הושפעתי. ואם היו לי אולי מורים אחרים הבחירות שלי גם הם היו שונות.
השנה בנוסף להיות איש משפחה, בעל ואבא לילדים, יו"ר וועד הורים, צלם חובב, חבר ובלוגר אני לקחתי על עצמי עוד שני תפקידים. התחלתי הסבה מקצעות להוראה בתחום הפיזיקה וגם במקביל התחלתי ללמד בביה"ס תיכון. כן אני מורה, אומנם רק בתחילת הדרך אבל אני מגיע עם אנרגיות נהדרות ולרוב גם יוצא מהשיעור עם אפילו עוד יותר אנרגיות. כל תלמיד שמצליח להבין תרגיל מסובך או אפילו מחייך ואומר תודה עושה לי את היום. אני לא אומר שתמיד ההרגשה היא כזו אבל לרוב. כמו בכל עבודה יש גם את הימים היותר "ארוכים" שלא כל מה שתכננת הצלחת לעמוד בו אבל זו המציאות. קיים קושי מסויים להעביר מידע שאצלי כל כך מובן כמהנדס לרמה של תלמיד תיכון ולהסביר גם בצורה שתלמידים יבינו וידעו ליישם בעצמם. אבל למזלי בהסבת האקדמאים להוראה בסמינר הקיבוצים אני מקבל כלים מתאימים וההרגשה היא כבכל יום שעובר אני נהיה יותר ויותר מורה.
למה בעצם מורה? אני מהנדס עם נסיון צבאי עם פרויקטים, חיילים ותעשיות ביטחוניות... אז למה לא בעצם? הסיפוק של העברת מידע, חינוך וערכים לילדים הוא משהו שלא יודע אם אוכל להביא במילים, אבל רק אוכל להגיד כי זה מחמם את הלב. תחושה של שליחות ורצון להשפיע שתמיד היו חלק ממני ועכשיו אני אוכל לבטא זאת כמורה בעצמי.
לכל מי שבחר את הדרך שלו בחיים והוא מרגיש טוב עם עצמו, תבדקו ותשאלו את עצמכם מי הראה לכם את הדרך? ההורים, החברים, המפקד בצבא או אולי המורה לפיזיקה או אפילו המחנכת בחטיבה? תופתעו לגלות בעצמכם אילו תשובות תמצאו.
השנה בנוסף להיות איש משפחה, בעל ואבא לילדים, יו"ר וועד הורים, צלם חובב, חבר ובלוגר אני לקחתי על עצמי עוד שני תפקידים. התחלתי הסבה מקצעות להוראה בתחום הפיזיקה וגם במקביל התחלתי ללמד בביה"ס תיכון. כן אני מורה, אומנם רק בתחילת הדרך אבל אני מגיע עם אנרגיות נהדרות ולרוב גם יוצא מהשיעור עם אפילו עוד יותר אנרגיות. כל תלמיד שמצליח להבין תרגיל מסובך או אפילו מחייך ואומר תודה עושה לי את היום. אני לא אומר שתמיד ההרגשה היא כזו אבל לרוב. כמו בכל עבודה יש גם את הימים היותר "ארוכים" שלא כל מה שתכננת הצלחת לעמוד בו אבל זו המציאות. קיים קושי מסויים להעביר מידע שאצלי כל כך מובן כמהנדס לרמה של תלמיד תיכון ולהסביר גם בצורה שתלמידים יבינו וידעו ליישם בעצמם. אבל למזלי בהסבת האקדמאים להוראה בסמינר הקיבוצים אני מקבל כלים מתאימים וההרגשה היא כבכל יום שעובר אני נהיה יותר ויותר מורה.
למה בעצם מורה? אני מהנדס עם נסיון צבאי עם פרויקטים, חיילים ותעשיות ביטחוניות... אז למה לא בעצם? הסיפוק של העברת מידע, חינוך וערכים לילדים הוא משהו שלא יודע אם אוכל להביא במילים, אבל רק אוכל להגיד כי זה מחמם את הלב. תחושה של שליחות ורצון להשפיע שתמיד היו חלק ממני ועכשיו אני אוכל לבטא זאת כמורה בעצמי.
לכל מי שבחר את הדרך שלו בחיים והוא מרגיש טוב עם עצמו, תבדקו ותשאלו את עצמכם מי הראה לכם את הדרך? ההורים, החברים, המפקד בצבא או אולי המורה לפיזיקה או אפילו המחנכת בחטיבה? תופתעו לגלות בעצמכם אילו תשובות תמצאו.
 |
| השפעה חיובית |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה