רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית facebook

כי לנו אכפת

תמונה
היום גיליתי שלעוד אנשים אכפת ממה שהולך סביבם, חברי מרכז ליכוד אשקלון בישיבה וגם אני "התפלחתי" לתמונה. אומנם אני לא תמיד מעורב בפוליטיקה העירונית והמדינה אבל אני רואה איך הדברים מוצגים ע"י התקשורת ולא תמיד אני אוהב את זה. חברי מרכז   ליכוד ב אשקלון יזמו לאחרונה תוכנית להעלות את העיר על המפה המדינית במספר תחומים מול נציגי הציבור שנבחרו בכנסת ישראל. היזומה כוללת בשלב זה 8 מפגשי חברי מרכז ליכוד במהלך החודשים הבאים יחד עם נציג שהוא חבר כנסת מטעם הליכוד. כמובן שחברי הכנסת התנדבו בשמחה להגיע ולשמוע את קולות הבוחרים ולא כמו שתמיד מחכים לתקופת בחירות להגיע וללחוץ ידיים. מטרת המפגש כפי שהסביר יו"ר סניף באשקלון מר שמעון אסולין , להזכיר לאנשים שנבחרו כי הם שם לייצג אותנו הבוחרים. חשיבות הפגישה היא להוציא תוצרת עניינית שניתן להעלות לסדר היום הפוליטי, יש לכל נציג בשולחן זכות להביע דעה ולשאול שאלות. המפגש התקיים במסעדת וסיטה בחוף דלילה . למפגש שהתקיים ב 06/10/2015 הגיעו 20 משתתפים כולל והראשון כנציג הכנסת הוא חה"כ אורן חזן , הוא סיפר קצת על עצמו, על פועלו בכנסת וה...

זכרונות שמורים

תמונה
זכרונות נועדו שישמרו אותם.  בכדי ליצור זיכרון חזק צריך להפעיל כמה שיותר חושים. זיכרון מופיע וצף למעלה אחרי גירוי כמו, ריח של אוכל אהוב מחזיר אותך לילדות.  צליל מוכר גורם לך לחייך ואתה היחיד שיודע למה. ותמונה שגורמת לך כמעט ולשחזר את מה שהיה.  תמונה של סיטואציה או סתאם סלפי עם האחת והיחידה.  צריך לדעת לצלם את התמונה בדיוק בזמן הנכון,  עם האנשים הנכונים והציוד הנכון.  כדי שהזכרון ישאר חד כמו התמונה. אז תדאגו לשמור לכם את הזכרונות הטובים.

הלכתי ברגל למכולת

תמונה
חזרתי הביתה אחרי יום עמוס, חזרתי לעיר לשכונה ולבית שלא כמו תמיד משהו השתנה שם. הכל מרגיש צפוף למרות המרחבים הפתוחים בחוץ. הילדים סגורים בבית משחקים כבר עשרה ימים באותו מבלי לצאת יותר מידי ואם כבר לצאת לבקר חברים ושוב לבית אחר. מציאות? מרגיש כמו עולם מקביל שהכל דומה אבל שונה. הילדים משתוללים קצת צוחקים וקצת עצובים שמתחילה אזעקה אבל כבר מתורגלים ומיד רצים לממ"ד. אשתי ביקשה שאלך לעשות השלמת קניות, גם זה צריך מדי פעם, בדרכי לצאת מהבית החלו האזעקות אחת ועוד אחת ושלישית... זה לא דרך לחיות, עדיף להיות בממ"ד לבנתיים. לאחר המתנה קצרה יצאתי רגלית למכולת, לקחתי שקית הזבל כמו כל בעל טוב וירדתי למטה. בדרך פגשתי את השכן הנחמד יחד עם הבן שלו, במשך כל התקופה הוא יוצא בערב בשעה 18:00 לחצר הבניין כדי שהילד יצא קצת להתאורר, הכל זאת גם לו מגיע.  הדרך למכולת הייתה מעט שונה, הלכתי בדרך הזו כבר המון פעמים אבל הפעם משהו השתנה, הצבעים, תנועת העלים והשקט... משהו בשקט בלט מאוד. הצלחתי לשמוע את המחשבות שרצות לי בראש. מחשבות על אזעקות , טילים ואיפה מתחבאים שהרעש הנוראי מתחיל? כל בנין שעבר לי...