Yaakov3h

חזרתי הביתה אחרי יום עמוס, חזרתי לעיר לשכונה ולבית שלא כמו תמיד משהו השתנה שם. הכל מרגיש צפוף למרות המרחבים הפתוחים בחוץ. הילדים סגורים בבית משחקים כבר עשרה ימים באותו מבלי לצאת יותר מידי ואם כבר לצאת לבקר חברים ושוב לבית אחר. מציאות? מרגיש כמו עולם מקביל שהכל דומה אבל שונה. הילדים משתוללים קצת צוחקים וקצת עצובים שמתחילה אזעקה אבל כבר מתורגלים ומיד רצים לממ"ד. אשתי ביקשה שאלך לעשות השלמת קניות, גם זה צריך מדי פעם, בדרכי לצאת מהבית החלו האזעקות אחת ועוד אחת ושלישית... זה לא דרך לחיות, עדיף להיות בממ"ד לבנתיים. לאחר המתנה קצרה יצאתי רגלית למכולת, לקחתי שקית הזבל כמו כל בעל טוב וירדתי למטה. בדרך פגשתי את השכן הנחמד יחד עם הבן שלו, במשך כל התקופה הוא יוצא בערב בשעה 18:00 לחצר הבניין כדי שהילד יצא קצת להתאורר, הכל זאת גם לו מגיע.  הדרך למכולת הייתה מעט שונה, הלכתי בדרך הזו כבר המון פעמים אבל הפעם משהו השתנה, הצבעים, תנועת העלים והשקט... משהו בשקט בלט מאוד. הצלחתי לשמוע את המחשבות שרצות לי בראש. מחשבות על אזעקות , טילים ואיפה מתחבאים שהרעש הנוראי מתחיל? כל בנין שעבר לי...