Yaakov3h

The Hebrew Recipe will be followed by a Hebrew one. אחד המאכלים היותר טעימים שאכלתי בתור ילד, אם זה בביקור אצל הסבתא או אצל אמא. טעים עם אורז או קוסקוס ואפילו בלי כל תוספת. אחרי שלמדתי להכיר והשתפרתי עם המתכון החלטתי שאני רושם אותו לא להתבלבל ושיהיה מורשת לילדים. כמה חברים בחו"ל ראות את המאכל האגדי ושאלו אותי איך להכין אז גם תרגמתי אותו עבורם (טוב שיש גוגל טרנסלייט). אז בלי לעכב יותר מידי הנה המתכון בשני שפות. #הערה חשובה - יתכן ומפרום יהיה עם שינוי קל ממתכון משפחתי אחד לשני ויש גם מקום לשדרוגים שונים אבל עדיין הטעם הוא גן עדן! One of the most delicious food I've eaten since I was a child, whether it's visiting my grandmother or my mother. Delicious with rice or couscous and even without any addition. After I got to know better and better with the the recipe, I decided that I am writing it to not to be confused, and will be a legacy for children. Some friends abroad view the legendary dish and asked me how to make. So I translated it for them (good to have Google...

מול כל הטרוף בימים האחרונים במהלך הנסיעה ברכב היום הדלקת את הרדיו ושמעתי חדשות, "יהודי דקר ערבי" מייד כיביתי והמשכתי לנסוע ברכב בדממה. לא מספיק אנחנו סובלים מדם שנשפך גם הפכנו לחיות בעצמינו שצמאים לדם. נסעתי לאט מהרגיל בדקה של דומיה לזכר ההגיון והשפיות, לזכר העקרונות והערכים שנקרעו. נקודת אור  דקה שבה עברו בי אינסוף מחשבות על ההווה והעתיד, על הילדים בבית הספר והגנים שאפילו לא יודעים מה זה אומר המשפט מהרדיו, איך מסבירים לילד מה זה נקמה קרה ולמה זה מגיע לנו? ואולי הם ישאלו אם הוא הכיר אותם לפני ואמר להם שלום כל בוקר ולהתראות בערב כמו שאומרים למורה, אז למה הוא עשה את זה? איך מסבירים יאוש ואכזבה לילדים שלא יודעים מה זה נקמה, הדרך נראת כמו מדרון חלקלק וכדור שלג גדל ומתגלגל. לפתע הבת הקטנה שלי ששהתה עימי ברכב אומרת "אבא תראה, שם...!" הרמתי את המבט למעלה וראיתי שברחוב מנחם בגין באשקלון החלו לתלות דגלי ישראל. שמתי לב שמכוניות אחרות האטו גם נסיעתם לחזות במחזה שמתרחש כל שנה לפני יום העצמאות, אבל הפעם זה נתן אור וסימן שהכל יהיה בסדר. קרן של שמש חמימה שממיסה את כדור ...

חזרתי הביתה אחרי יום עמוס, חזרתי לעיר לשכונה ולבית שלא כמו תמיד משהו השתנה שם. הכל מרגיש צפוף למרות המרחבים הפתוחים בחוץ. הילדים סגורים בבית משחקים כבר עשרה ימים באותו מבלי לצאת יותר מידי ואם כבר לצאת לבקר חברים ושוב לבית אחר. מציאות? מרגיש כמו עולם מקביל שהכל דומה אבל שונה. הילדים משתוללים קצת צוחקים וקצת עצובים שמתחילה אזעקה אבל כבר מתורגלים ומיד רצים לממ"ד. אשתי ביקשה שאלך לעשות השלמת קניות, גם זה צריך מדי פעם, בדרכי לצאת מהבית החלו האזעקות אחת ועוד אחת ושלישית... זה לא דרך לחיות, עדיף להיות בממ"ד לבנתיים. לאחר המתנה קצרה יצאתי רגלית למכולת, לקחתי שקית הזבל כמו כל בעל טוב וירדתי למטה. בדרך פגשתי את השכן הנחמד יחד עם הבן שלו, במשך כל התקופה הוא יוצא בערב בשעה 18:00 לחצר הבניין כדי שהילד יצא קצת להתאורר, הכל זאת גם לו מגיע.  הדרך למכולת הייתה מעט שונה, הלכתי בדרך הזו כבר המון פעמים אבל הפעם משהו השתנה, הצבעים, תנועת העלים והשקט... משהו בשקט בלט מאוד. הצלחתי לשמוע את המחשבות שרצות לי בראש. מחשבות על אזעקות , טילים ואיפה מתחבאים שהרעש הנוראי מתחיל? כל בנין שעבר לי...

יירוט טיל ע"י כיפת ברזל לפני קצת יותר משבוע החליטו לצאת למבצע צבאי לחיסול תשתית הטרור של חמאס, קראו לזה " צוק איתן ". כמו כל אזרח במדינת ישראל ותושב הדרום שמחתי. לא שמחתי בגלל ההרס והנקמה מצד ארגון הטרור, שמחתי כי אולי אחרי זה המציאות תשתנה. היה קצת יותר טוב לחיות כאן בשקט מבלי לחשוש ממתקפת טילים על הבית. זה הזמן לוותר, לעצמי ולמשפחתי על הדברים הקטנים, הפשוטים ושנראים כל כך טרוויאלים. לצאת לטיול, ללכת לחברים שאין להם ממ"ד בבית או סתם לצאת לחצר של הבנין. לוותר על שנת לילה רצופה בלי אזעקות, על להיות קצת לבד ולא להיות תקוע בבית עם כולם שאבא בעבודה ואולי היום היום הוא לא יחזור ואם כן רק להגיד לילה טוב. על ההחלטה לא באמת הייתה לנו ברירה. נולדנו למציאות חדשה ומורכבת יותר. טילים עפו, אזעקות נשמעו, בכי מחדר המשחקים ומטוסי חייל האויר  באויר. מאז "עמוד ענן" משהו השתנה לרעה. קיבלנו אויב יותר חזק, יותר מתוחכם ועם שליטה יותר חזקה בכוחות שלו. תוך משחק או צפיה בטלוויזיה, או באמצע הלילה שבדיוק הצלחת לעצום את העניים, פתאום צריך לקפוץ לרוץ לחדר הילדים, להעיר ולהרי...