Yaakov3h

מול כל הטרוף בימים האחרונים במהלך הנסיעה ברכב היום הדלקת את הרדיו ושמעתי חדשות, "יהודי דקר ערבי" מייד כיביתי והמשכתי לנסוע ברכב בדממה. לא מספיק אנחנו סובלים מדם שנשפך גם הפכנו לחיות בעצמינו שצמאים לדם. נסעתי לאט מהרגיל בדקה של דומיה לזכר ההגיון והשפיות, לזכר העקרונות והערכים שנקרעו. נקודת אור  דקה שבה עברו בי אינסוף מחשבות על ההווה והעתיד, על הילדים בבית הספר והגנים שאפילו לא יודעים מה זה אומר המשפט מהרדיו, איך מסבירים לילד מה זה נקמה קרה ולמה זה מגיע לנו? ואולי הם ישאלו אם הוא הכיר אותם לפני ואמר להם שלום כל בוקר ולהתראות בערב כמו שאומרים למורה, אז למה הוא עשה את זה? איך מסבירים יאוש ואכזבה לילדים שלא יודעים מה זה נקמה, הדרך נראת כמו מדרון חלקלק וכדור שלג גדל ומתגלגל. לפתע הבת הקטנה שלי ששהתה עימי ברכב אומרת "אבא תראה, שם...!" הרמתי את המבט למעלה וראיתי שברחוב מנחם בגין באשקלון החלו לתלות דגלי ישראל. שמתי לב שמכוניות אחרות האטו גם נסיעתם לחזות במחזה שמתרחש כל שנה לפני יום העצמאות, אבל הפעם זה נתן אור וסימן שהכל יהיה בסדר. קרן של שמש חמימה שממיסה את כדור ...

יירוט טיל ע"י כיפת ברזל לפני קצת יותר משבוע החליטו לצאת למבצע צבאי לחיסול תשתית הטרור של חמאס, קראו לזה " צוק איתן ". כמו כל אזרח במדינת ישראל ותושב הדרום שמחתי. לא שמחתי בגלל ההרס והנקמה מצד ארגון הטרור, שמחתי כי אולי אחרי זה המציאות תשתנה. היה קצת יותר טוב לחיות כאן בשקט מבלי לחשוש ממתקפת טילים על הבית. זה הזמן לוותר, לעצמי ולמשפחתי על הדברים הקטנים, הפשוטים ושנראים כל כך טרוויאלים. לצאת לטיול, ללכת לחברים שאין להם ממ"ד בבית או סתם לצאת לחצר של הבנין. לוותר על שנת לילה רצופה בלי אזעקות, על להיות קצת לבד ולא להיות תקוע בבית עם כולם שאבא בעבודה ואולי היום היום הוא לא יחזור ואם כן רק להגיד לילה טוב. על ההחלטה לא באמת הייתה לנו ברירה. נולדנו למציאות חדשה ומורכבת יותר. טילים עפו, אזעקות נשמעו, בכי מחדר המשחקים ומטוסי חייל האויר  באויר. מאז "עמוד ענן" משהו השתנה לרעה. קיבלנו אויב יותר חזק, יותר מתוחכם ועם שליטה יותר חזקה בכוחות שלו. תוך משחק או צפיה בטלוויזיה, או באמצע הלילה שבדיוק הצלחת לעצום את העניים, פתאום צריך לקפוץ לרוץ לחדר הילדים, להעיר ולהרי...