בית הספר והמכונה

ישיבה פדגוגית בבית הספר לקראת מתן ציונים והערכות התנהגות לרבעון, זו השנה הראשונה שלי בישיבה מסוג זה. עבור כל כיתה מתכנסים סגל הכיתה סביב שולחן עגול בכדי לדון בצורה רצינית ומעמיקה על כל תלמיד ותלמידה. בהתחלה מבקשים מכל הנוכחים להביע את דעתם באופן כללי על תפקוד הכיתה כחברה קטנה בתוך בית הספר. מאוד מעניין לשמוע את הדעות השונות של כל מורה ומורה, את הטוב ולעיתים גם את הרע.
כל תלמיד הוא עולם ומלואו ואין אחד שהוא לא חשוב. מקריאים את השמות אחד אחרי השני ודנים בציונים, בהתנהגות בכיתה ובכלל. לעיתים ישנים ילדים שקצת יותר "שובבים" כפי שאנו קוראים לזה, אבל זה לא מונע ממורים להעיד לטובתם אם ישנה מחלוקת, תמיד רוצים לתת את הציון הטוב יותר לתלמיד, בכל זאת הם עדיין ילדים.

במקרים מסויימים אף עורכים הצבעה למתן משוב על ההתנהגות ומורים יוצאים להגנתו של התלמיד בהעדרו, דבר שמאוד הקסים אותי. התלמידים שאנו מלמדים ומחנכים נכנסים לנו ללב. ואפילו המורה הכי קשוח מתברר כאדם אמיתי ומכיל.

למדתי שהשאיפה למצויינות זה לא הכל, לפני כל זה באים הערכים ואת הכבוד לזולת. ורואים את זה בא לידי ביטוי בישיבות, כל מורה, לרוב, אמר מילים טובות. אני לא אשקר ואגיד שציונים זה לא חשוב אך זה לא הדבר העיקרי בעניי בכל זאת. בבית הספר מלמדים שאם אדם הוא טוב, מכבד ועוזר לזולת יפתחו עבורו הדלתות ועם מאמץ והכוונה מתאימה בלימודים השמיים באמת הגבול!
לא רק ציונים והערכות מחלקים בישיבה הזו, גם משימות למחנכת והמורים המקצועיים. משימות שכולנו לקחנו בזרועות פתוחות לעבור את הגשר ולהגיע אל ליבו של התלמיד כמו שהם נכנסו לליבנו כדי לתת להם את הכלים המתאימים להצליח ולהרגיש עם זה טוב.
אף ישיבה לא נגמרה באמת בשעה שנקבעה, תמיד גולשים קצת יותר, בכל זאת גם אנחנו לא מכונות.
מי אמר שבבית הספר רק התלמידים לומדים משהו חדש, גם אני כמורה לומד כל יום קצת יותר על העולם הנפלא הזה וגם קצת על עצמי.