יום חמישי, 17 ביולי 2014

הלכתי ברגל למכולת

חזרתי הביתה אחרי יום עמוס, חזרתי לעיר לשכונה ולבית שלא כמו תמיד משהו השתנה שם. הכל מרגיש צפוף למרות המרחבים הפתוחים בחוץ. הילדים סגורים בבית משחקים כבר עשרה ימים באותו מבלי לצאת יותר מידי ואם כבר לצאת לבקר חברים ושוב לבית אחר. מציאות? מרגיש כמו עולם מקביל שהכל דומה אבל שונה.
הילדים משתוללים קצת צוחקים וקצת עצובים שמתחילה אזעקה אבל כבר מתורגלים ומיד רצים לממ"ד.

אשתי ביקשה שאלך לעשות השלמת קניות, גם זה צריך מדי פעם, בדרכי לצאת מהבית החלו האזעקות אחת ועוד אחת ושלישית... זה לא דרך לחיות, עדיף להיות בממ"ד לבנתיים. לאחר המתנה קצרה יצאתי רגלית למכולת, לקחתי שקית הזבל כמו כל בעל טוב וירדתי למטה. בדרך פגשתי את השכן הנחמד יחד עם הבן שלו, במשך כל התקופה הוא יוצא בערב בשעה 18:00 לחצר הבניין כדי שהילד יצא קצת להתאורר, הכל זאת גם לו מגיע. 

האח הגדול, טרור, עזה, מלחמה, צוק איתן, לחימה, כניסה, צהלהדרך למכולת הייתה מעט שונה, הלכתי בדרך הזו כבר המון פעמים אבל הפעם משהו השתנה, הצבעים, תנועת העלים והשקט... משהו בשקט בלט מאוד. הצלחתי לשמוע את המחשבות שרצות לי בראש. מחשבות על אזעקות, טילים ואיפה מתחבאים שהרעש הנוראי מתחיל? כל בנין שעבר ליידי היבטתי ובדקתי עם דלת הלובי פתוחה ואם אפשר שם לתפוס מחסה בשעת חרום. הכבישים כמעט רייקים ממכוניות וכל מי שברחוב מסתכל עלך וכאילו אומר, "איזה אמיץ גם הוא יצא מהבית, חשבתי רק אני משוגע".

במכולת אתה שומע את הקולות המוכרים, קופאיות שואלות שאלות, לקוחות מתווכחים בטלפון וכריזה מדי פעם אבל צבע הקול השתנה. יותר שקט ורך. כאילו רוצים להרגיע אחד את השני, להגיד "זה יעבור, אין מה לפחד, השגרה תחזור ונוכל לצאת מהבית מבילי לפתוח את האוזניים".  הכל השתנה, המציאות עברה טלטלה.

לחימה, צוק איתן, רמטכל, תוכנית, אשקלון, ישראל, דובר צהלחוזר חזרה עם כמה שקיות, בשקט הרועש כשהשמש שוקעת והצל מתארך. מגיע הביתה ומתחיל בהכנת ארוחת הערב משהו שונה. בשביל הכיף המצאה של הרגע, טוב לא של הרגע בדיוק קניתי מצריכים במיוחד במכולת. תוך כדי הכנה אזעקה נוספת שמפריעה לרצף אבל מייד המשכתי בלי להתיאש.

אוכלים בשולחן והטלויזיה דולקת, שלא נפספס משהו בכל זאת קשה להתנתק רוצים להרגיש מחובר. מחובר למציאות? מציאות שנכפתה עלינו, משאירה אותנו בחרדה שלא נגמרת קופצניים ועצבניים אבל עם הראש מורם. אולי הצליחו להפריע לשגרה אבל לא שברו לנו את המוראל. נראה שזה לא יגמר בקרוב וזה בסדר, אולי עדיף משהו שישנה לצמיתות את העולם הקטן שלנו. אנחנו כבר שנים סובלים מטילים על הבית, כבר מזמן זה נמאס...

סיימתי לאכול וניקינו את הבית, "עד שלא נקי לא פותחים אבטיח" אמרתי לילדים. טוב זה קצת עזר הם הרימו צעצועים מהרצפה שאוכל להעביר סחבה. איך שסיימתי אזעקה (לפחות נתנו לי לנקות) ומייד שידור מיוחד, אני פותח אבטיח אדום ומגלה בחדשות שהחלה כניסת קרקעית לעזה. האבטיח מתחסל לו ואני ממשיך לחשוב האם להכניס את המתכון או לא.... הלילה לא יהיה שקט.

שאלתי את אשתי לגבי המתכון, היא אמרה שיצא ממש טוב וכדאי להכניס אותו.
לחימה, אוכל, מזון, טעים, food, Israel, Ashkelon, Ashqelon, Yummy
לפני כניסה לתנור
מלאווח פיצה ביתי
***מרכיבים:
4 מלאווח 
גבינה צהובה מגורדת
קוביות גבינת פטה עזים
עלי תרד חלוטים (להרתיח במים מהקומקום ולשטוף במים קרים)
זיתים ירוקים או שחורים (עדיף קלמנטה)
****לרוטב:
קופסת שימורים של עגבניות מרוסקות
כף רסק עגבניות
חצי ראש שום
מפחיד, פצועים, צהל, חיילים, צוק איתן, טרור
מלאווח פיצה
קורט מלח, קורט פלפל שחור וקורץ צ'ילי גרוס
כף פרריקה מתוקה

***הכנת הרוטב:
מטגנים את השום הקצוץ
מוסיפים את העגבניות המרוסקות, ואת התבלינים.
מוסיפים את הרסק ומעט מים.
מערבבים ומבשלים על אש קטנה.
עד שמקבל קצת סמיכות

***הכנת המלאווח פיצה
קריר, טעים, פטל
הכי טוב פטל עם קרח!!!
מחממים מראש תנור ל180 מעלות
מניחים את המלווחים על התבנים, מורחים ברוטב
מפזרים גבינה צהובה, את גבינת העזים, עלי התרד והזיתים.
מכניסים לתנור כ15 דקות או עד שהגבינה נמסה וקריספית.

מגישים עם קנקן פטל וסלט קליל 
(סלט של שרי, מלפפון, חסה וקוביות צפתית)
בתאבון!



הכי כיף סלט...








יום שלישי, 15 ביולי 2014

עננים של מלחמה

כיפת ברזל, אין לי ארץ אחרת, פיקוד העורף, צבע אדום, israelunderfire ,standwithisrael ,istandwithisrael ,supportisrael ,IsraelUnderAttack , צוקאיתן , בלוג, סקס, אהבה, נצח, בנות, ים, שמש
יירוט טיל ע"י כיפת ברזל
לפני קצת יותר משבוע החליטו לצאת למבצע צבאי לחיסול תשתית הטרור של חמאס, קראו לזה "צוק איתן". כמו כל אזרח במדינת ישראל ותושב הדרום שמחתי. לא שמחתי בגלל ההרס והנקמה מצד ארגון הטרור, שמחתי כי אולי אחרי זה המציאות תשתנה. היה קצת יותר טוב לחיות כאן בשקט מבלי לחשוש ממתקפת טילים על הבית.

זה הזמן לוותר, לעצמי ולמשפחתי על הדברים הקטנים, הפשוטים ושנראים כל כך טרוויאלים. לצאת לטיול, ללכת לחברים שאין להם ממ"ד בבית או סתם לצאת לחצר של הבנין. לוותר על שנת לילה רצופה בלי אזעקות, על להיות קצת לבד ולא להיות תקוע בבית עם כולם שאבא בעבודה ואולי היום היום הוא לא יחזור ואם כן רק להגיד לילה טוב.

על ההחלטה לא באמת הייתה לנו ברירה. נולדנו למציאות חדשה ומורכבת יותר. טילים עפו, אזעקות נשמעו, בכי מחדר המשחקים ומטוסי חייל האויר באויר. מאז "עמוד ענן" משהו השתנה לרעה. קיבלנו אויב יותר חזק, יותר מתוחכם ועם שליטה יותר חזקה בכוחות שלו. תוך משחק או צפיה בטלוויזיה, או באמצע הלילה שבדיוק הצלחת לעצום את העניים, פתאום צריך לקפוץ לרוץ לחדר הילדים, להעיר ולהרים אותם לממ"ד. שבוע של לחץ, דבוקים לחדשות שמא נפספס משהו, הפעם הטילים לא רק כיוונו לדרום אלא גם למרכז והצפון. ארגון הטרור התחזק בכוחות מיוחדים שפלשו לחופי המדינה ו משתמשים באזרחי עזה כמגנים אנושים מפני תקיפות
אולי "עמוד ענן" הסתיים מוקדם ממה שהיה צריך?

שבוע אזעקות חלף לו, סדר היום הלא ידוע הפך לשגרה החדשה. אפשר להגיד שהתרגלנו. או יותר נכון הרגלנו את עצמנו למציאות מתוך הבנה שלמען עתיד טוב יותר צריכים לתת מעצמנו כאזרחים וכבני אדם כי אין לנו ארץ אחרת.
חושך, לילה, כיפת ברזל, טיל, גראד, פצמר, רקטה, איום, חמאס, טרור, ישראל, אהבה, שלום, מציאות,
מערכת כיפת ברזל משגרת לתוך החושך
אנשים הפסיקו לעבוד, ילדים לא הלכו לקייטנות והחופים היו ריקים מאנשים, ממש לא קיץ ישראלי טיפוסי. צבע אדום, צמד המילים שכל ילד יודע היום. לא מצליח להבין למה אבל אין ברירה ששומעים את האזעקה חייב לרוץ, לרוץ למקום מבטחים לכסות את הראש ולהמתין... אז אנחנו לא ילדים, חושבים שאנחנו מבינים למה המציאות הזו, אבל כן מבינים למה צריך להמתין להמתין שזה יגמר אחת ולתמיד ושצריך הרבה סבלנות ועוד המון זמן לסיים מה שהתחיל. לתת לכדור השלג להתעצם ולפגוע בחומת הטרור בצורה כזו שלא יצליחו לשקם אותה שוב.

אנחנו מוכנים, אחרי החימום בשבוע האחרון להמשיך את העינוי לטובת חיים טובים יותר בהמשך, בעזרת פיקוד העורף אנחנו יודעים איך להתמגן, האזעקה מתריעה ומערכת "כיפת ברזל" מיירטת טילים שמכוונים למרכזי אוכלוסיה. מערכת שהוכיחה את עצמה מצוין לאורך כל התקופה האחרונה. כולנו סובלים ומותשים, הילדים משתגעים בבתים וסף העצבים עלה. למרות הכל מוכנים להמשיך! גם ככה כולם כאן עצבניים במדינה אולי אחרי הטיהור נצליח להיות רגועים יותר מבלי לחשוש באופן מאיום. הרי גם ככה אנחנו חיים בצל איומים כאילו כל חיינו. השבוע האחרון האיומים התממשו. באופן אירוני זה אפילו מנחם קצת לראות שלא דאגנו לחינם #אירוני.

מקווה שבעתיד דברים ישתנו, לא היום ולא מחר עוד שנים קדימה ושלא יחפשו שם למבצע הבא. שנוכל לישון בלילה מבלי להמתין לאזעקה או לשמוע בחדשות שנחטף לנו ילד. לא מבקשים הרבה נכון?